"נקודת גישור"

הליך חדש: "משפט שיתופי" בסכסוכי גירושים

26.03.2003

דר’ סוזן זיידל*

לצד הגישור, מתפתח בארה"ב ובקנדה המודל החדש של "משפט שיתופי" בענייני משפחה * במסגרת ההליך הצדדים מיוצגים על-ידי עורכי הדין המנהלים את המשא ומתן ופועלים בשיתוף פעולה, למען הגעה להסדר הוגן ומוסכם * אם במהלך ההליך אחד הצדדים מחליט שהוא רוצה להפסיק את ההליך ולפנות לבית המשפט - שני עורכי הדין יהיו חייבים להפסיק לייצג את הלקוחות * כך מחנכים גם את עורכי הדין להפוך מ"גלדיאטורים" שחושבים רק על הלקוח שלהם, ל"פותרי בעיות" שפועלים בשיתוף פעולה למען כל הצדדים

לאחרונה, נחשפו עורכי-דין בישראל לדרכים חלופיות ליישוב סכסוכים. בשנות ה - 90 הגיע לארצנו הליך הגישור ובשנה האחרונה הוצג מודל ה- ENE (Early Neutral Evaluation) בימי עיון לשופטים ולעורכי-דין, על ידי משלחת אמריקאית שהגיעה לארץ, לצורך זה.

בתחום הספציפי, של דיני משפחה, קיים מודל חדשני הנקרא "משפט שיתופי" (Collaborative Law) . ההכרה במודל זה הולכת ומתרחבת בעשור האחרון בארה"ב ובקנדה. לאחרונה יצא לאור ספר שמציג את הנושא. העיקרון המרכזי של הליך המשפט השיתופי הוא שילוב של הייצוג המשפטי עם היבטים של הליך הגישור: הצדדים מיוצגים ע"י עורכי-דין הפועלים בשיתוף פעולה למען הגעה להסדר הוגן ומוסכם. הצדדים ובאי כוחם מנהלים משא ומתן במטרה למצוא פתרונות שעונים על הצרכים של שני הצדדים כאחד (עיקרון ה - (win-win. התהליך יכול לכלול פנייה למגשר או לבורר, אבל הוא עשוי להתקיים גם ללא נוכחותו של צד שלישי. המייחד מודל זה הוא שעורכי-דין שיתופיים פועלים אך ורק מחוץ לכותלי בית המשפט. המודל ניתן ליישום רק בתנאי ששני עורכי-הדין, המייצגים את שני הצדדים דוגלים במשפט שיתופי, ואם לא כן, לא ניתן ליישם את המודל. אם, במהלך ההליך, אחד הצדדים מחליט שהוא רוצה לפנות לערכאות, שני עורכי-הדין חייבים להפסיק לייצג לקוחות אלה. לכן, ההצלחה בהליך זה, חשובה מאוד לעורכי הדין והם משקיעים מאמץ וחשיבה יצירתית כדי למצוא פתרונות שיהיו מקובלים על שני הצדדים. שכר הטרחה נקבע על בסיס של מספר שעות העבודה.

עורכי-הדין ה"שיתופיים" מחוייבים לגילוי מלא של מידע רלוונטי, להשתתפות בתום לב ולהתחשבות בצרכים וברצונות של הצד השני בנוסף לדאגה ללקוח שאותו הם מייצגים. מתן ייעוץ משפטי ללקוח הוא חלק אינטגרלי של התהליך. וכמו בגישור, ההחלטות הסופיות הן של הלקוחות עצמם.

מודל זה, של "משפט שיתופי", התפתח כמענה לסכסוכים בענייני משפחה, ובעקבות המסקנה שהתדיינות בבית משפט אינה מועילה ואף מזיקה למשפחות. הדאגה לטובת הילדים בהליכי גירושין הביאה לשינוי בגישה אצל עורכי-דין רבים ברחבי העולם; חלקם החליטו לעסוק בגישור במקום לייצג בני-זוג בהליכים משפטיים, אחרים בחרו לעסוק במשפט שיתופי ורבים מציעים כיום, את שתי האפשרויות.

גישור ומשפט שיתופי: מה דומה ומה שונה?

הליך הגישור ומודל המשפט השיתופי נמצאים בקרבת מקום זה לזה על קשת החלופות ליישוב סכסוכים. לשתי החלופות ערכים ועקרונות משותפים, אבל ההבדלים בין שני המודלים הם משמעותיים. להלן נקודות משותפות ונקודות מבדילות בין שני המודלים.

נקודות משותפות

  • המטרה, שהיא יישוב חילוקי הדעות בדרכי נועם והימנעות מהליכים משפטיים ניגודיים
  • התייחסות של כבוד הדדי בין הצדדים: בין שני הלקוחות ובין שני באי כוחם
  • שיתוף פעולה בין הצדדים למען הסדר סביר עבור שני הצדדים כאחד
  • התייחסות לרגשות הצדדים המעורבים בחוויית הגירושין ולהשפעת הרגשות על הסכסוך
  • שימת הדגש על טובת הילדים כשיקול מרכזי בהחלטות
  • קבלת ההחלטות נתונה בידי הצדדים עצמם ויישוב הסכסוך על פי הסכמה בלבד
  • מחוייבות לתום לב ולגילוי מלא של המידע הדרוש
  • ביסוס ההליך על הידברות והבנת הצרכים של הצדדים
  • השימוש במומחים משותפים, לפי הצורך (שמאי, אקטואר, פסיכולוג וכו')
  • קיומן של ישיבות בלתי פורמליות המתנהלות באווירה נינוחה
  • החלת סודיות וחסינות על תוכן השיחות כלפי בית המשפט
  • יעילות וחסכון בזמן ובכסף בהשוואה לעלות של התדיינות משפטית

נקודות מבדילות

  • העוסקים בגישור הם בעלי רקע מקצועי מתחומים שונים ( רבים מהם ממקצועות הטיפול ); העוסקים במשפט שיתופי הינם עורכי-דין בלבד.
  • בתהליך הגישור אין הכרח בייצוג משפטי של הצדדים; במשפט השיתופי, שני הצדדים מיוצגים.
  • בגישור, עשויות להתקיים שיחות ללא נוכחות באי כוח; במשפט השיתופי, באי הכוח משתתפים בכל השיחות ואף מובילים את המשא ומתן.
  • בגישור, באי הכוח עלולים לחבל בתהליך מתוך אינטרס אישי/כספי; במשפט שיתופי לבאי הכוח יש אינטרס להגיע להסדר באמצעות משא ומתן, עם או בלי סיוע של מגשר.
  • בגישור, האיום של הליכים משפטיים עשוי להיות קלף מיקוח במשא ומתן ; במשפט השיתופי, ההליכים המשפטיים הם מחוץ למרחב התמרון , כי שני הצדדים מחוייבים לפעול מחוץ לכותלי בית המשפט.
  • בגישור, המגשר חסר אונים, לעיתים, מול לקוח שאינו משתף פעולה, או שרגשותיו העזים משתלטים על התנהגותו בגישור; במשפט שיתופי, באי הכוח, המייצגים את הצדדים, משפיעים על לקוחותיהם כדי לקדם את התהליך בכיוון החיובי.
  • בגישור, באי הכוח אינם נתפסים כאחראים לכישלון ההליך; בהליך של משפט שיתופי, באי הכוח הינם שותפים לכישלון, יחד עם לקוחותיהם.
  • בגישור, באי הכוח שאינם משתתפים בישיבות, אינם שותפים לתהליך החשיבה על פתרונות; במשפט שיתופי, באי הכוח משתמשים בניסיון הרב שלהם ובחשיבה יצירתית כדי למצוא פתרונות מתאימים ללקוחות שלהם.
  • בגישור, במקרים שבהם הצדדים אינם מיוצגים, או שבאי הכוח אינם משתתפים בישיבות הגישור, הגישור יהיה הליך זול יותר עבור הלקוחות לעומת העלות של הליך המשפט השיתופי, וזאת במידה והצליחו להגיע להסדר במסגרת הגישור.

גישור ומשפט שיתופי: מהו ההליך העדיף?

הגישור בענייני משפחה התפתח כתגובה למאפיינים השליליים של הטיפול המשפטי הרגיל בגירושין. יש להניח, שלו עורכי- הדין היו פועלים בעבר ,על פי מודל המשפט השיתופי, לא היו מחפשים "דרך אחרת" - הגישור. לאור המציאות העכשווית, שבה קיימים גם שירותי גישור וגם ייצוג בסגנון של משפט שיתופי, נשאלת השאלה: מה עדיף על מה?

מבחינת הצדדים הנמצאים בקונפליקט, אין ספק שייצוג משפטי בסגנון של משפט שיתופי מציע לבני-זוג את היתרונות של עורך-דין צמוד בלי היריבות ואי-הנעימות של התדיינות משפטית; עורכי- הדין דואגים לאינטרסים של לקוחותיהם מבלי להקשות על הצד השני. במסגרת משפט שיתופי, טובת הלקוח, מבחינת עורכי הדין, אינו להשיג את המקסימום על חשבון הצד השני אלא להגיע להסדר סביר לכל בני המשפחה. וכך, באמצעות סיום הנישואין בדרכי נועם, מתאפשר המשך שיתוף הפעולה בין שני בני-הזוג לשעבר, הממשיכים להיות הורים משותפים לילדיהם.

מודל המשפט השיתופי עשוי להתאים לחתך רחב יותר של אוכלוסיית המתגרשים מאשר מודל הגישור. זוגות רבים מעוניינים להימנע ממלחמות בבית משפט, אך אין להם מספיק ביטחון להתמודד אחד מול השני אצל מגשר ניטרלי, אין להם מספיק אמון אחד בשני, או שהמצב הרגשי שלהם מפריע להתקדמות הליך הגישור. המעורבות הפעילה של עורך-דין שדואג לאינטרסים של הלקוח שלו עשויים להוסיף את הביטחון ואת ההשפעה הנחוצה לקידום העניינים בצורה יעילה. הליווי הצמוד של עורכי-הדין חשוב ללקוחות רבים כמקור למידע ולייעוץ משפטי. המחוייבות של עורכי-הדין לגילוי מלא ולהשתתפות בתום לב מוסיף את האמון שלעיתים חסר בין הצדדים לבין עצמם. בהליך המשפט השתופי, עורך-הדין ידרוש מהלקוח שלו את שיתוף הפעולה הראוי.

המשפט השיתופי עשוי לפתור את בעיית מרוץ הסמכויות, כי שני הצדדים מחוייבים לא לפנות לערכאות בכלל. גם בהליך הגישור הצדדים חותמים על התחייבות לא לפעול משפטית בצורה חד-צדדית, אך קיים איום פוטנציאלי ברקע. כל צד יכול להפסיק את הגישור ולפתוח בהליכים משפטיים, בלי הודעה מראש. הצדדים בהליך של משפט שיתופי יכולים להיות רגועים מבחינה זו כי שני עורכי-הדין מחוייבים ליישב את הסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט והם לא יעודדו את לקוחותיהם לפנות לערכאות באמצעות עורך-דין אחר.

הליך של גישור דורש רמה גבוהה יותר של אינטליגנציה, של יציבות נפשית ושל אמון בין הצדדים. אם המשתתפים בגישור שכרו שירותים של עורכי-דין, הגישור עלול להיכשל אם באי כוחם של הצדדים אינם תומכים בהליך הגישור. הלקוחות האידיאלים לגישור מהווים אחוז יחסית קטן של אוכלוסיית המתגרשים. יחד עם זאת, גישור הוא הליך מועדף עבורם מבחינה כספית.

מבחינת המקצוע של עריכת-דין, משפט שיתופי הוא החלופה המועדפת. הוא משאיר את הליך הגירושין בידי עורכי-דין. עורכי-הדין ממלאים תפקיד מרכזי בהליך והם מובילים ומנחים את ההליך. אף על פי שעורכי-דין צריכים לעבור שינוי בתפיסת התפקיד שלהם, המעבר הוא קל יותר מאשר הטרנספורמציה הנדרשת מעורך-דין המעונין להיות מגשר. כמו כן, ישנם עורכי-דין שתומכים בגישה הבסיסית של הגישור אך אין להם הרצון או הכישורים האישיים להיות מגשרים. המודל החדש מאפשר להם להישאר "עורכי-דין" וגם לתפקד ברוח הגישור.

הכשרת עורכי-דין במשפט שיתופי

בארה"ב ובקנדה, מציעים לעורכי דין, קורסים קצרים במשפט שיתופי. בדרך כלל, הכשרה בגישור הינה תנאי מוקדם להשתתפות בקורס במשפט שיתופי. הדרישות משתנות מאזור לאזור, אבל בכל מקום דורשים הכשרה מיוחדת לפני שעורך-דין יכול להציע את שירותיו במשפט שיתופי. הנושאים הנלמדים כוללים: הכרת הכלים של הליך הגישור, קריטריונים למיון לקוחות להתאמה לתהליך, ניהול משא ומתן המבוסס על אינטרסים וכללי התנהגות הולמים. עורכי-דין צריכים לשנות את תפיסת תפקידם כעורכי-דין: הם צריכים לשנות את דרכי עבודתם עם עורך-הדין שמייצג את הצד השני ואת דרכי עבודתם עם הלקוח שלו. הם הופכים להיות מדריכים במשא ומתן ו - conflict managers, ובו זמנית הם צריכים למלא את חובותיהם כבאי כוח ולא כצד ניטרלי. הכשרה במשפט שיתופי מתמקדת בשינוי התפיסה של שני עורכי-הדין מ"גלדיאטורים" ל"פותרי בעיות". הנאמנות לייצג את הלקוח מתקיימת בצורה שונה. זהו שינוי לא קל עבור עורכי-דין שהתחנכו ופעלו בשיטה האדורסרית, הדורשת נאמנות ללקוח בלבד ולפיה, טובת הלקוח באה על חשבון הצד השני.

המודל החדש, מעורר עניין רב בצפון אמריקה ומספר הולך וגדל של עורכי-דין מפרסמים את עצמם כעורכי-דין "שיתופיים". יש לעודד את התפשטות המודל גם בישראל ולהציע לזוגות מתגרשים חלופה נוספת בדרכם למדרגות הרבנות.

* פסיכולוגית ומגשרת; חיברה שני ספרים אודות גישור בתחום המשפחה; חברת הועדה לנסוח תקנות הגישור והועדה המיעצת להנהלת בתי המשפט; מנחה, יחד עם עו"ד סנה לוריה, קורסי גישור עבור לשכת עוה"ד מחוז חיפה והצפון.

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון