המשפט העברי בפסקי הדין

איסור הריסת בית כנסת

17.12.2020

מחוזי (ת"א) , עת"מ 33265-11-19 עמותת "נתיב שמיים לקהילת יוצאי אתיופיה" נ’ עיריית אור יהודה ואח’

 

כב,השופט חגי ברגר

עמ' 17 -18

1.      מקורו של האיסור להרוס בית כנסת הוא בדברי התלמוד:

"אמר רב חסדא, לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי (לא יסתור אדם בית כנסת עד שיבנה בית כנסת אחר תחתיו). איכא דאמרי (יש אומרים), משום פשיעותא (משום פשיעה, שמא לא ייבנה המבנה החדש), ואיכא דאמרי, משום צלויי (שלא יהיה מקום תפילה בזמן הבנייה - על פי פירוש רש"י, שם). מאי בינייהו (מה ההבדל בין שתי הסברות)? איכא בינייהו, דאיכא בי כנישתא אחריתי [גרסה אחרת, דוכתא לצלויי] (שקיים בית כנסת אחר או מקום אחר לתפילה במקום)" (תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף ג' עמוד ב').

העותרת סומכת ידיה על ההלכה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ב (יצויין שהיא מביאה את הדברים בשם ה"משנה ברורה", פירוש מאוחר של השולחן ערוך – אורח חיים, אשר נכתב על ידי ר' ישראל מאיר הכהן מראדין ("החפץ חיים") במאה ה-19):

"אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים האחר תחלה ואחר כך סותרים הישן. והני מילי שהיה הראשון חזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כתליו ליפול סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב".

וכפי שציין השופט ד' מינץ בעניין משיח, "ההלכה היא אפוא, כי אין להרוס בית כנסת עוד טרם נבנה בית כנסת חליפי תחתיו. או משום שמחמת פשיעה לא יבנה בית הכנסת החדש, או משום שבזמן הבנייה לא יהיה לציבור מקום תפילה (וראה רמב"ם, הלכות תפילה, פרק י"א הלכה י"ב; שו"ת תשב"ץ חלק ב' סימן ק"ע)".

 

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון