מאמרים וכתבות

חופש המידע כזכות חוקתית

למרות שבתי המשפט מגדירים את חופש המידע כזכות יסוד, קשה למצוא לה בסיס פורמלי. כשמדובר בזכות יסוד, המקור לזכות אמור להימצא באחד מחוקי היסוד, אך כפי שיובהר להלן קשה למצוא אותה.

זכותו של הציבור לקבל מידע על רשויות השלטון הוכרה זה מכבר בפסיקת בג"צ. כך קבע ביהמ"ש באחת הפרשות:

"זכות זו קשורה קשר אמיץ עם הזכות לחופש הביטוי, ומשום כך שייכת גם היא לאותן זכויות ייסוד "שאינן כתובות על ספר", אלא הן נובעות במישרין מאופיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש. בפסיקתו שם בית משפט זה זכויות יסוד אלו נר לרגליו בפירוש חוקים ובביקורתו על מעשיהן של רשויות המינהל במדינה, וברי שגם רשות מינהלית חייבת לכלכל את מעשיה מתוך כיבוד הזכויות הללו" (בג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' לוי גרי והמועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד-הפנים, טז 2408 (1962)).

ובהחלטה נוספת נקבע:

"בית משפט זה עמד בפסיקתו לא אחת על חשיבותה של הזכות לקבלת מידע בדבר פעילותן של רשויות ציבוריות בהיותה זכות המשקפת ערכי יסוד שאימצה החברה הישראלית כחברה דמוקרטית. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי הזכות לקבלת מידע מזינה את חופש הביטוי וניזונה ממנו ואף משמשת בבואה לזכותו של הציבור לפקח על תקינות פעולותיהן של הרשויות. אכן, שורשיה של הזכות לקבלת מידע נטועים בתפיסה המאפיינת כל חברה חופשית ולפיה מחזיקה הרשות במידע מטעם הציבור ובנאמנות עבורו ואין הוא מוחזק על ידה כקניינה שלה. על כן, יש לכל אחד מן הפרטים בציבור זכות לקבל מידי הרשות מידע גם אם אין לו אינטרס אישי וישיר בו והרשות תוכל למנוע ממנו את קבלת המידע רק אם קיימים טעמים טובים המצדיקים זאת. הזכות לקבלת מידע הוכרה בפסיקתו של בית משפט זה משכבר הימים" (בג"ץ 2283/07 פורום משפטי למען ארץ-ישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה)

הרעיון שעומד מאחורי הזכות הוא שבמדינה דמוקרטית העם הוא זה שבוחר בשלטון ולכן זכותו לקבל מידע על האופן שבו השלטון מתנהל. העם זכאי לדעת אם השלטון ראוי לאמונו.

 

למרות שבתי המשפט מגדירים את חופש המידע כזכות יסוד, קשה למצוא לה בסיס פורמלי. כשמדובר בזכות יסוד, המקור לזכות אמור להימצא באחד מחוקי היסוד, אך כפי שיובהר להלן קשה למצוא אותה.

 

ישנו כמובן חוק חופש המידע, אולם החוק איננו חוק יסוד. אין בחוק שום איסור לשנותו, ולהגביל את חופש המידע. ההיפך הוא הנכון. בסעיף 20 לחוק נאמר:

"אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית".

היכן אם כך המקור לזכות? חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נוקט לשון עמומה. ס' 4 לחוק קובע:

"כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

האם חופש המידע נכנס להגדרה של כבוד האדם? שאלה קשה. אפילו על השאלה אם חופש הביטוי נכלל במונח "כבוד האדם" יש ויכוח בפסיקה. קל וחומר שהדבר לא מובן מאליו לגבי חופש המידע שצמוד אליו.

 

אין מנוס מלקבוע שמדובר בזכות יסוד שנוצרה על ידי הפסיקה. חסרונה הוא בכך שהיא לא גוברת על חוק חרות. יתרונה הוא בכך שהיא משמשת אמצעי פרשנות לחקיקה קיימת. לפיכך חיקוקים שמעניקים חופש מידע יפורשו בהרחבה כראוי לזכות חוקתית, ולהיפך-חיקוקים שיגבילו את חופש המידע יפורשו בצמצום.

 

בנוסף ניתן להשתמש בפסיקה כמקור משפטי באותם מקרים בהם חוק חופש המידע לא חל. ס' 14 לחוק מונה רשימת גופים עליהם החוק לא יחול. אין בכך כדי לשלול את חופש המידע כלפי אותם גופים. החוק מבחין בין מידע שאסור למוסרו לבין מידע שהחוק לא חל עליו. ס' 9 לחוק קובע מתי אסור לרשות הציבורית למסור מידע או אינה חייבת למוסרו. לעומת זאת ס' 14 מחריג את תחולת החוק כולו, על גופים ציבוריים שונים. הווה אומר שלא הייתה כוונה בסעיף 14 לשלול את חופש המידע כלפי אותם גופים אלא שמקור הזכות צריך להימצא במקום אחר. כאן המקום למלא את החלל שנוצר, באמצעות פסיקת בג"צ.

 

אין מחלוקת שלהלכות של ביהמ"ש העליון יש תוקף מחייב כאילו היו חוק. ס' 1 לחוק יסודות המשפט קובע:

"ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".

הסעיף קובע מהם מקורות המשפט של ישראל. הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון היא אחד מהם.

 

לדברים שאמרנו לעיל יש היבט מעשי. בשנים האחרונות נדונו בבג"צ עתירות של אזרחים שרצו לעיין בחומר החקירה שבידי המשטרה, למרות שלא היו מתלוננים או נחקרים והדבר לא ניתן להם. בג"צ דחה את העתירות בהסתמכו על הנחיה מינהלית של פרקליטות המדינה שנותנת עדיפות למי שקשור במישרין להליך הפלילי. חוק חופש המידע לא חל על גופי החקירה של המשטרה לפי ס' 14, ובג"צ קבע שההנחיה המינהלית היא המקור הסטטוטורי לזכות העיון (ראו: בג"צ 5676/19, טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים; בג"צ 1082/21, דרוקר נ' ממלא מקום פרקליט המדינה).

 

מדובר בטעות חמורה. המקור הוא פסיקת ביהמ"ש העליון שנתן לחופש המידע מעמד של זכות חוקתית.

 

חיפוש עו"ד :
משפחה
תחום עיסוק
אפליקציית
ספר עורכי הדין עכשיו להורדה לסמארטפון